סיפור אהבה

היא בת 50, הוא בן 25, ובעלה אינו יודע דבר


הם היו נשואים לפני זמן רב. הגיל שלהם עבר 50, והחיים מזמן נכנסו לערוץ הרגיל, שנקרא שגרה. הילדים גדלו, התעניינו זה בזה, והיה קשה לחמם אותו. הוא חזר מהעבודה בערבים, שטף את ידיו זמן רב, החליף את בגדיו והתיישב ליד השולחן. היא תמיד הכינה לארוחת ערב את הבשר החביב עליו, אכל כל פירור אחרון, אמרה תודה ותקעה אותו בעיתון. היא ניסתה לפתוח בשיחה, אבל השאלות היו תלויות באוויר. למען האמת, היא לא באמת רצתה לדבר, זה היה הכרחי, שיחת הערב של שני בני זוג עייפים. הוא תמיד היה לקוני, שהוא אוהב אותה, אמר כבר אחרי הרבה זמן אחרי הנישואים שלהם. ומה לומר, כי הכל מוכיח פעולות.

זמן רב הם ישנו בנפרד, כי הוא נוחר, והיא כל כך רגישה שומעת הכול, ואז הראש שלה כואב מנדודי שינה. אינטימה כמעט חמקה משם, זה קרה, קרה פעם בחודש, אבל שווה ומשעמם. לאחר רגעים כאלה של אינטימיות, הוא חיבק אותה, חיבק אותה, נשק לה את הראש, ונראה כי הם היו בני 25 שוב, היחסים שלהם עדיין בחיים. הם דיברו הרבה זמן ולא יכלו לדבר מספיק.

פעם אחת בצהריים ישבה בבית קפה סמוך לעבודה. איש צעיר ונחמד ישב איתה, עשה כמה מחמאות, הראה טריק עם מטבע, וחזה עתיד מאושר לאורך שטחי הקפה. למחרת, מוזמן ללכת בפארק. היא חשבה זמן רב, אבל היא באה. והבל נשימתו, הלב החל לטפוח על התיפוף, והשמים נראו נרדמים ביהלומים ופוצלים את חייה לשניים. היא התאהבה.

שמו היה ארטם, הוא היה בן 25, הוא היה יפה להפליא, מתוק ורומנטי. הוא ניחש את תשוקתה מראש, העניק לה את חבצלותיה האהובות עלי כל יום, נשק בעדינות לאוזנה, סובב את קווצות שערה על אצבעה, כך שיצלצל טבעת קטנה. הוא הראה לה את המקום האהוב עליו בעיר: הגבעה, שעליה, כמו בכף היד, אפשר לראות מיליוני אורות זוהרים. היא עצרה את נשימתה, ועכשיו המקום הזה הפך להיות משותף. ופעם אחת, בכריעתי, קראתי את שיריה שהוא חיבר. עליה, כמובן. היא ויתרה. לגמרי ובלתי הפיך. היא שחה עם זרם האהבה, ונראה היה שהיא שוכחת מכל דבר. היא היתה יפה להפליא, החליפה את התספורת, שמטה 10 ק"ג וקנתה שמלות מפתות חדשות. היא לבשה שוב עקבים ונהנתה מאיפור בהיר.

פעם ארטם נעלם. לא ענה לשיחות, לא הגיב ל- SMS. היא לא היתה היא עצמה, הכל נפל מידיה, כל שנייה בדקה את הטלפון, בכתה, התפללה שיופיע, ונשכה את כל שפתיה לדם. ארטיום הרגיש את עצמו מרגיש למחרת. קיבלתי הודעת טקסט קצרה: "סליחה, מצאתי עוד אחד". זה היה כאילו ברקים, היא עצמה לא היתה שלה, כמעט עד למגע מהדמעות שמילאו את עיניה, היא נכנסה למטבח. גבר ישב ליד השולחן, ראשו בידיו. עייף, דק יותר, עם עיגולים שחורים מתחת לעיניים וזקנה בעשר שנים, התיישבה לידו והתחילה לבכות בשקט. הוא משך אותה קרוב אליו, נשק לקודקוד ראשה. עכשיו בכו שניהם. אחרי הכל, כל כך הרבה היה צריך לדבר.

צפה בסרטון: TEDxPennQuarter 2011 Sam Calagione Reinventing Beer (יָנוּאָר 2020).